הטור הארוך, במדבר י״א:ו׳

נפשנו יבשה. כתב הרמב"ן שנתחמם טבעם מרוב התאוות ויבשה לה. אי נמי נפשנו יבשה כי אין כל ללחלח אותה כי המאכל מוליד לחות בגוף וישיב הנפש הרוה:

בלתי אל המן עינינו. שאפילו המזון שאנו חיים בו אינו בידינו שתהיה נפשינו דשינה ונשבעה בו אבל נתאוה לו ונשא עינינו אליו בכל עת כי באולי בא אלינו ועל זה סיפר הכתוב כמה מעלות טובות יש בו שהוא כזרע גד וטוב ללוקטו כי הוא לבן ונראה מיד לעין וטוחנין אותו ועושין ממנו עוגות. ואמר: